Posts Tagged ‘twitter’

#cpd23 Thing 19: Cut but not bleeding

September 26, 2011

One last Thing and I’m temporarily caught up. How far behind can I get when there are only three Things to go? Yeah, right, I shouldn’t ask the question if I don’t want to know the answer.

So, what have I learned from the past 18 (chai, life: it’s a good number) Things? Confidence and Community.

I always thought, as the go-to person at work for anything computer/internet related, that I had to know everything and know it well. Have a question about Microsoft Office? I can answer it. Want to know how to use LinkedIn? I’m your woman. Need a presentation built? I can do your infographics. Need a new business card and don’t have the budget to pay an artist? Send your ideas to me.

But in CPD23 the new tools came so fast and furious that I only had time to try them, evaluate their usefulness to me, bookmark them, make a few notes, and move on. Some I adopted, like screencasting. Some I rejected, like Pushnote. Some I had already used, but started to use more, like Google Calendar. Some I had already used but started to use less, like Google Docs. But most are now a set of bullet points and a link on Diigo, waiting for the day I might need them. I know my way around them but am not expert — and that will have to be enough for now.

The biggest thing that held me up when it came to staying on track with the Things was the week we did Mendeley. I had my issues with them, but I’m not one who likes to make waves, so I held off and held off until I realized that if I put off writing until the situation was resolved through private channels, I’d never finish the CPD23 program. So I posted. And because it was part of the CPD23 program, instead of me running after them to get answers, Mendeley came to me. The situation had not been resolved in over a month, but 24 after posting my Thing all was settled. That’s the power of community.

To get from the community you have to give. While I’m not yet at the stage where I’ll be presenting at conferences, I am trying now to give back, which is why I livetweeted today’s IFISH meeting for those who could not join us.


  • Stop being such a perfectionist
  • give to others
  • let others give to me

Not back takeaways, are they?


#CPD23 Thing 12: Battle of the Network Stars

August 16, 2011

K.C.: Seven different people spammed me the same link.
KC’s Friend: What is it?
K.C.: I don’t know, but I’m really hoping it’s cats that look like Hitler, because I can never get enough of that.

–The Social Network (2010)

I’ve written about my love for social networking before, and despite some recent signs of fatigue (not surprising, as I’m an early adopter). Face it. I’m a middle-aged widow-woman living in the back of beyond, telecommuting to a solo  librarian job. Where else am I going to meet like-minded people?

But the problem with being so isolated and using social networks to compensate is finding people from whom I want to learn. I’m not worried about the age/experience disparity as some are. I fully accept that I’m likely to be older than any other librarian in my social groups. (The stereotype of the technologically clueless middle-aged librarian seems to be truer than I would have thought based on my own experience.) I fully accept that I will know more than most in my own field of LIS and much less than most in the things I’m just starting to learn. I fully accept that listening to people who know more than I do, whether they are younger or older, more or less experienced, will be to my benefit.

But how to find them? I’m starting to think about the courses I hope to take next year and what electives I will want, and I’d love to get more knowledge about instructional design, cataloging, and non-textual literacies. I’ve found a cataloger or two to follow on Twitter, but beyond that? I don’t see any listings for the fields I’m interested in on the CPD 23 delicious list, but those fields may be hiding behind other names.

Anybody in the know willing to hook a sister up?

#cpd23 Things 6 & 7: When a global village is all the village you’ve got

July 27, 2011

Little known, but trufax: Israel is a resource-poor country. We don’t have oil. We don’t have much water. We even have to import our reality TV shows.

What we do have in abundance is protekzia. No, not the recombinant version of human butyrylcholinesterase. Not the cuspated drainage systems. I mean Vitamin P, networking to the extreme, Jewish Geography, cronyism, nepotism, “it’s not what you know, it’s who you know.” It’s the national sport.

P Mosaic CC photo by Leo Reynolds

A few real life examples:

1. My daughter-in-law’s sister got married last month. My son was in an Officer’s Training Course, the kind where they might give you a day off for a funeral — if you ask nicely and bring a death certificate. And if the death certificate is your own and you swear to be back in uniform at 0 dark 30 the next morning. But my son’s mother-in-law wanted Sonny Boy to attend the wedding. She called around, found a relative who had been Sonny’s commanding officer’s commanding officer (back in the day) and got Sonny a night off.

2. Before Sonny Boy and DIL were married, DIL’s mother wanted a certain woman to give DIL her mandatory pre-marital religion classes, but the woman was fully booked. Turns out the woman’s husband is my kissing cousin, and though we had never met before or knew of each other’s existence. I called in Family Chips and DIL got her lessons.

So you’d think Israel would be all up in real life networks, wouldn’t you?

Ha. There are only a few Israeli LIS organizations.

The big one should be ASMI, the Israeli Association of Libraries and Information Centers. If you visited that site, I apologize. It’s a hot mess (posts from 2008 sandich posts from 2009 and from this year). You’d think LIS professionals would know better. They do offer one year free membership to LIS students, but the only value the organization adds, aside from publicizing other organizations’ events, is their job board.  Since I’m not currently looking for a job and most of the posts are public anyway, I’ll hold off on joining until I am or the last year of library school, whichever comes first.

There’s also ICL, the Israeli Center for Libraries. Most of its training is most relevant to working public, academic, and school librarians. They host a relatively expensive yearly conference, with no student discounts.

The one real-life network I am involved with is IFISH, the Israeli Forum for Information Specialists in Hitech. Like the  Israeli network websites, the website is hopelessly out of date. Membership is free, the email list is very active and very helpful, and there are a few free meetings each year featuring new technologies and services for information professionals. It was due to protexia that I joined IFISH: I went to network with one librarian who happened to be heading to an IFISH meeting that afternoon. She offered to take me with her. I hung around her library all day. (Yay for telecommuting to my day job. On the internet no one knows you’re not in your office.) I tried to register for IFISH online before the meeting, but the webform wasn’t working. No problem — the 2 founders were my lecturers in Business Information and I had their email addresses. Zipped an email over to one of them, got a confirmation, and I was in. Next year I hope to be more active, if there are any volunteer opportunities in the network.

So where does that leave an Israeli LIS professional who wants to network? On line, of course.

On line, and alone.

Image CC stonepix_de

There aren’t very many Israeli librarians in the online networks. As far as I can tell, I’m the only Israeli on LISNPN. There are a few other Israeli librarians in my Twitter stream, but they don’t network with each other, much less the outside world. I’m friends with a few on Facebook, but those are ones who are friends in real life, not just online, so I’m not sure they count; most of the time I didn’t know they were librarians when I friended them. I am making an effort to keep my Google+ more professional than personal, but it’s still a very quiet place.

Another place I’m beginning to network is over at Mendeley, where I’m a member of several groups which match my LIS interests. I may have to pull out of the site soon, though, once they decide on their policy about the Middle East peace talks. (Yes, I know. A research management tool shouldn’t really be defining political views, but if they allow one side in a territorial dispute the right to claim certain cities in the disputed area and don’t allow the other side to claim other cities as a policy decision, well…. It’s been nearly two weeks since I asked for the right to list either my hometown or the town in which I’m a library volunteer and I’ve been told they need to have a board meeting about it. If I want to claim the nearest Arab city as my hometown, though, it’s ready and waiting for me.)

LinkedIn lives almost entirely separate from my LIS persona. I don’t find the connections or the CV capacities very helpful, but the groups are amazing, particularly in the area in which the corporation I’m currently doing information work for is involved. Where else would I be, within a week, on a chatting basis with the CEOs of potential partner firms?

And now a note for Israeli LIS professionals.

תשתתפו איתי בעולם הווב 2. אני מבטיחה שזה לא עולם גדול ומפחיד. שיטת חבר מביא חבר עובד נהדר ברשתות החברתיות. תשאלו מי שניסה!

CPD23 Thing 4: A push too far

July 6, 2011

Thing 4 should be a walk in the park, right? I tweet (endlessly, some would say; according to Tweetdeck I average 1.8 tweets a day, and I have 25 hours a week of Sabbath, so no tweets then). I’ve been doing RSS since the knit bloggers were all nuts about Random Acts of Kindness blogrings (I think that was the dark ages of 2005). So not much I would learn or talk about, amirite?

But then there was Pushnote. Well, what can be said of Pushnote that hasn’t been said of New Coke? I played around with it for a few hours, and that’s a few hours of my life I’ll never get back. This may be a good idea, but it’s not ready for prime time.

creative commons photo by Sarah Korf

And for once I’m not just talking out my hat. One of the things I do at work is looking at start-up offerings and seeing if it’s something we should invest in. My proudest accomplishment to date was turning down an ostrich egg sized personal media player which had to be loaded and recharged with the entire family’s PMPs. 3 months after I turned it down the iPod came out; the huge PMP would never have made any sales. And Pushnote? I would have said it’s not developed enough to go out in the wild. No way to edit posts. No way to check your stats. No way to segment the notes aside from friends/neighbors/everyone (keywords, guys?) I wonder if Pushnote would have gotten off the ground in this state if it didn’t have Stephen Fry’s name attached to it and have to wonder why CPD23 and CAM 23 are devoting time to it.

Does anyone see value in Pushnote as it currently is that I’m not seeing?

טוויטר שאלה 1

July 6, 2011

1.      פתחו חשבון בטוויטר

מצאו אותי בטוויטר,AhavaCohen@.

Follow AhavaCohen on Twitter

טוויטר שאלה 2

July 6, 2011

2. חפשו  מתוך טוויטר בתיבת החיפוש שבראש המסך נושא שמעניין אתכם. הגבילו את התוצאות לתוצאות עם קישורים בלבד. דווחו על כך בבלוג

מתיבת החיפוש חיפשתי library school, ומהטאב הימני הגבלתי את התוצאות לאלו עם קישוריות.

אישית, אני מעדיפה לעקוב אחרי נושאים. פעם זה היה יותר קל מהאתר של טוויטר, אבל עכשיו או שחייבים לעשות חיפוש ולשמור אותו, ואז לזכור להיכנס לחיפוש השמור, או להשתמש באפליקציה כמו טוייטדק.

ETA: מאז שכתבתי את הפוסט, טוייטר שוב שינו את האתר. עכשיו קל לעקוב אחרי חיפושי קודמים (טאב “חיפושים” מדף הבית). אבל עכשיו יותר קשה להעלות תמונות ולקצר קישורים בציוץ. צעד 1 קדימה וצעד 1 אחורה. (11.07.11)

כדי לעקוב אחרי נושא אני בודקת אותו או באתר של טוייטר או בהאשטגס. אם אני בטוחה שאכן ארצה לקרוא את ההאשטג, אני מוסיפה אותו כטור בטוויטדק.

מהעיקוב שלי אחרי הטג libraryschool קבלתי רוב אלו שעוקבים אחרי, מספר נכבד של רי-טוויטס, וגם הזמנה לכתוב לבלוג של Hack Library School.

טוויטר שאלה 3

July 6, 2011

3.      חפשו חברים שאתם רוצים לעקוב אחריהם בנושא  טכנולוגיה  או בכל נושא שתבחרו ובחרו לעקוב אחריהם

די מעצבן לחפש חברים בטוויטר. אני לא יודעת אם זה כי יש כל כך הרבה פחות אנשים בטוויטר מבפייסבוק או מה, אבל ניסיתי לחפש 15 חברים שלי, ומצאתי רק אחד. יש גם נטייה לפתוח טוויטר ולא להשתמש בו. אפילו התוכנית שלנו פתח טוויטר, שלח ציוץ אחד לפני שנה, והפסיק.

אני כבר, משאלה 5, מצאתי ידיד ותיק שעוסק, כמוני, במידע עסקי. אבל בשביל השאלה הזאת בחרתי למצוא חברה בתחום שכרגע אני עוסקת בו — תלת מימד. חיפשתי בתיבת החיפוש 3D, ומהסיידבר מימין, בחרתי אחד מהמתחרים/לקוחות עתידיים שלנו, פנסוניק. אחרי שהתחלתי לעקוב אחריו, הטוויטים של פנסוניק מגיעים לי לרשימה כמו של כל אחד אחר שאני עוקבת אחריו. קצת חבל שהם שולחים טוויטים מאותו החשבון בהרבה שפות, כי יש חלק שאני לא יכולה לקרוא (ביפנית) או בקושי רב מצליחה להבין מילה (רוסית). אם היה פייד רק באנגלית, הייתי נשארת רשומה כעוקבת אחריהם, גם לאחר התרגיל.

טוויטר שאלות 4&5

July 6, 2011

4.      בחרו לעקוב אחרי המידענית  Mary Ellen Bates

5.      הוסיפו גם שני אנשים ש- Mary Ellen Bates עוקבת אחריהם  following   לרשימת הנעקבים שלכם.

כבר זמן מה אני עוקבת אחרי libraryfuture@, שגם mebs@ עוקבת אחריו, אז הייתי צריכה להוסיף עודאחד. בחרתי לעקוב אחרי arthurweiss@, שהוא ידיד ותיק שלי עוד מימי רשומת התפוצה Trek Cochavim ( רשימת מייל בנושא הסידרה “מסע בין כוכבים” והלכה יהודית, בסביבות 1995). בסמסטר האחרון, לקורס ‘מידע עסקי’, הייתי חייבת למצוא אותו בלינקד-אין. אמרתי לו, והוא אהב שבלימודי ספרנות ומידענות בארץ מחפשים אותו. עכשיו, אחרי שעקבתי אחריו, דווחתי לו (דרך טוויטר, כמובן). הוא שוב אהב את הרעיון.

מוזר לחשוב שבן אדם שאני מכירה כ”כ הרבה שנים, שאפילו טרח בעבר להגיע כל הדרך מלונדון לבית שלי עם אשתו, הוא שם דבר בעולם שבו אני לומדת.

טוויטר שאלה 6

July 6, 2011

6 .     כתבו  הודעה ” ציוץ ” משלכם בטוויטר

מהסיידבר בבלוג (הווידג’ט הכי עליונה) אפשר לקרוא הציוץ האחרון שלי.

טוויטר שאלה 7

July 6, 2011

7.      קראו את ההודעות של האנשים שבחרתם לעקוב אחריהם. סמנו מספר הודעות כמועדפות.favorites (לצרכים מסוימים לקריאה מאוחרת וכו’)  מתוך ה- profile   צפו בכל ההודעות שבחרתם להיות מועדפות. משם גם תוכלו למחוק הודעות שסימנתם כמועדפות.

בדרך כלל אני מסמנת טוויטים כמעודפים עם אני רוצה לשלוח @תשובה, אבל אין לי כרגע זמן. לצורך קיראה מאוחרת אני משתמשת בinstapaper על המחשבים ובinstafetch על הסמארטפון. לפעמים, אם אני יודעת שארצה לקרוא את הטוויט או את הקישור שיש בטוויט במחשב (במיוחד עם אח”כ ארצה לעבוד עם המידע ולא רק לקרוא) אני שולחת את הקישור לעמצי כהערה בgoogle reader.

אני קוראת את הסטריים שלי או במחשבים או דרך tweetdeck. בשתיהם תהליך שמירת מעודפים די פשוטה.

במחשב: נכנסים לחשבון דרך twitter. מרחפים מעל טוויט מסיום ונפתחת 3 אשפריות — לענות, להעביר הלאה, ולהוסיף למעודפים.

בטוויטדק לוחתים על הטוויט וכשהטוויט נפתח במסך משל עצמו, לוחצים על הכוכב.