על שולחן הקריאה שלי

U.S. Public Libraries and the Use of Web Technologies 2010

כנראה שרשתות חברתיות זה אין, דוא”ל ובלוגים עוד לא. מי אמר “טכנולוגיות מתקדמות” ולא קיבל?

Hat tip: Infodocket

Twitter בספריות

אני לא יודעת אם נספיק ללמוד טוייטר, אבל הנה קישור לפוסט עם טיפים על בניית סטרים שאנשים ירצו לקור ולעקוב אחריו. בווב 2.0 לא רק צריכים להכריז עד כמה הספרייה שלך מעולה, אבל צריכים לבנות עם הצרכנים שלך קהילה של עזרה ועידוד הדדי.

http://andyburkhardt.com/2011/04/26/how-libraries-can-leverage-twitter/

והנה זה בא: delicious נמכר

כמה וכמה פעמים במשך היחידה כתבתי שאני חוששת לסמוך על delicious כי זה עומד להימכר, והיום הודיעו על הבעלים החדשים: היזמים שפיתחו את יו טויב ומכרו אותו לגוגל.

עוד לא קראתי לעומק את הTOS החדש, ונראה לי שיש מה לקרוא ולא ללחוץ ישר על ה”קבל”. AVOS (הבעלים החדשים) מזהירים שהם ישתמשו בweb beacons

והכי מדאיג (מהFAQ באתר delicious):

Will AVOS maintain the Delicious service with all of its functionality?

Yes, that’s the plan. There may be a time of adjustment as AVOS re-launches Delicious, but the company’s intention is to add new features and grow the service overall.

זה התוכנית?  אפילו בשלב הזה הם לא מוכנים להגיד “כן” פשוט?

אז כנראה אני גבר עם קרחת וזקן שחור…

כי הקומיקס של not invented here פשוט אני.

http://notinventedhe.re/on/2011-4-21

עוד סיבה למה לא לסמוך רק על הענן

נפילה של שרתי אמאזון גורם לנפילה בעוד שירותים כמו חלק המהנוי יורק טיימס:

http://www.poynter.org/latest-news/romenesko/129031/portions-of-new-york-times-propublica-sites-disabled-by-amazon-server-outage/

ETA: גוגל מנסה למגר את הנזק. אבל העובדה שהם בכלל חשבו מה שחשבו לא מעורר בי המון אמון.

תרגיל מס’ 3 שאלה 4 — תרומתם של אתרי סימניות חברתיות באינטרנט לארגון וניהול המידע

• אתרי סימניות חברתיות באינטרנט מאפשרות דמוקריציה של אירגון מידע. כל אחד הופך להיות מקטלג בעל סמכות.
• אתרי סימניות חברתיות באינטרנט מאפשרות איחזור מידע מעובד ע”י אחרים.
• אתרי סימניות חברתיות באינטרנט מאפשרות נגישות למקורות מידע. המשתמש אינו מוגבל עוד לדפדן אחד, מחשב אחד, או בסיס ידע אחד.
• תיוג נותן למתייג ולמחפש מבוא למטהדטה, כך שבעתיד הוא יהיה יותר מוכן לקבל את הרעיון בהיבטים הפורמליים שלו (כמו בקיטלוג וייצוג מידע).
• אירגון מידע והערכה לבעלי ידע מתפשט בצורה לא היארארכית — אין יתרון בילט-אין לבעל בעסק או לממונה מעל לעובד בעל ידע.
• אתרים כמו delicious ,נותנים מימד של קוליות לידע. מי שיש לו הלינקים הכי טובים הוא הבן-אדם המקובל בחברה. ידע זה כח. (גן עדן לגייקים).
• הפתיחות בתיוג מאפשר ריפרוף, כי יש קשת רחבה של לינקים באותו תגית — המילים זהים, אבל המשמעות שונה מאדם לאדם. ככה אפשר למצוא דברים מחוץ למסגרת, להמציא הקשרים ולחדש.
• התרומה הכי חשובה בעיני הולכת מעבר לידע הספציפי וחודר לתודעה — האתרים העלו מעודדים ומבוססים על בניית קהילות על בסיס מידע וידע ללא הבדלי מין, דת, לאום, גזע. אנשים משתמשים בשמות שלאו דווקא משקיפות הגוף הפיזי שלהם, ונשפטים רק על בסיס רוחב ועומק המידע שהם יכולים לאתר ולשתף.

תרגיל מס’ 3 שאלה 5 — בחירת אתר סימניות

הנקודות החשובות לי באתר סימניות חברתית הם:
1. לדעת שהמידע עוד יהיה זמין בענן מחר
2. שיהיה קל להזין קישוריות למערכת ולאחזר אותם
3. שיהיה קל לעבד, לתקן, ולשנות התגיות שלי
4. שיהיה גישה מכל המיחשוב שלי (סוגים שונים של חשבים, מערכות הפעלה, וגדג’טים מחוברים)
5. שיהיה מידע רליבנטי משתשתמשים אחרים (כמות המשתמשים — עם יש באתר סימניות חברתית כללית 100 משתמשים, מה הוא שווה? עם זה אתר בתחום מאד ספיציפי, יכול להיות ש100 הוא עולם שלם)
6. שיהיה קל לעשות שימוש ברשימה כרשימה — לייצא את הקישוריות לאתר/בלוג, RSS

האם delicious עונה על כל הקריטריונים ובצורה היעילה ביותר?

אני לא אכתוב פה על אתרי סימניות חברתיות האקדמיים, שכבודם  במקום מונח. היחידה שלנו עוסקת בעיקר בdelicious שהוא אתר לכלל הציבור, אז אשווה אותו לאתרים דומים, הפונים לציבור הרחב, שבדקתי לפני 4 חודשים כתחליפים לdelicious
google bookmarks, tagfoot, ו Diigo.
לא אכתוב על אתרים שהמטרה שלהם לחשוף אתרים ומאמרים לציבור ולא לשמירת סימנית (כמו Digg, Stumble Upon ו Slashdot) אפילו שלחלק יש אפשרות לשמור סימניות. כ”כ, לא אכתוב על אתרי סימניות חברתיות לפלחי שוק מאד ספציפיים כמו Tipd, Travel Voter, או Bookmarks and Votes

Google Bookmarks: חלק הגוגל שלא מקבל הרבה תשומת לב, ובצדק, כי לעומת מוצרים אחרים של גוגל, הוא לא מפותח.
1. אין לגוגל הרבה היסטוריה של סגירת ישומים, אז די בטוח שמה בענן, אבל כן היו לגוגל בעיות, בעבר הבכלל לא רחוק, כל התגלגלות לאחור של חשבונות ואבידת מתונים.
2. יש בוקמרקלט, אז קל להזין ליישום סימניות. השימוש בבוקמרקלט הוא די דומה לבוקמרקלט שלבעיה אחת גדולה היא אפשרות לדעת לאן את הולכת שכשאת מקליקה על קישורית: במקום הURL האמיתי,  http://www.visual-literacy.org/periodic_table/periodic_table.html גוגל יהמר הלינק למשהו פנימי,  http://www.google.com/url?q=http%3A%2F%2Fwww.visual-literacy.org%2Fperiodic_table%2Fperiodic_table.html&sa=D&usg=AFQjCNFxKS5ex7amCTQZwNrCvuVSfQnQfg
3. קל לעבוד עם התגיות (יש לינק בדף) אבל אחד אחד. אין אפשרות ל batch.
4. היישום הוא חלק החבשון הגוגל, אז הוא נגיש מכל מחשב. בכל זאת, אין אפליקציה מיוחדת לאנדרויד כמו שיש להרבה ישומים אחרים של גוגל.
5. אפשר להסתכל על רשימות פומביות או לחפש לפי תגים, אבל אין קישוריות לבעלי התגיות האלו. אם בחיפוש את רואה שיש משתמש שיש לו כמה לינקים מעניינים, אין דרך קלה לגשת לרשימה השלמה של אותו המשתמש.
6. אין דרך קלה ליצא את הסימניות לRSS, לאתר או בלוג. אפילו לעקוב אחרי הרשימה של משהו לא אפשר בRSS, רק בעדכונים למייל.

Tagfoot אתר עשירה ומווגנת, אבל בתשלום סמלי ($5 באופן חד-פעמי):

1.אין חברה גדולה שעומדת מאחרי האתר, אז אולי זה הימור קצת פחות בטוח מאתר שהוא חלק מקונצרן ענק. מצד שני, אתר כמו יאהו יכול לסגור חלקים לא רווחיים לטובת החברה. בן-אדם פרטי, שהאתר הוא כל-כולה של החברה שלו, מאד יפגע מסגירת האתר. גם יש אפשרות לחברים למסחר הרשימות שלהם דרך Adsense, כך שיש מדרבן לאנשים להשתמש באתר הרבה ולאורך זמן.
2. כמו כל אתר סימניות, יש בוקמרקלט שעושה את העבודה השחורה. מאד קל לסנן סימניות באתר לפי תגיות או מתייג ודבר מאד שימושי זה שרשום מתי הסימניה הועלתה לראשונה ולאחרונה.
3. אין לי חשבון באתר, אז את זה לא בדקתי.
4. האתר נגיש באינטרנט. יש פלאג-אינס להרבה דפדפנים, אבל אין אפליקציות לסמארטפונים.
5. יש הרבה, הרבה מידע באתר, כי אפשר לסמן גם אתרים, לשמור תמונות (שיופעו באתר כתמונות מזעירות, לא רק כלינקים), ווידיאוים כחלק נפרד, פורומים, קישורים ישירות לתגים הכי נפוצים, רשימות של מתנות שאנשים היו רוצים לקבל,  אפשרות כמו בגוגל ל”יותר מזל משכל”. יש נגישות לרשימת כל הסימניות לתג מסיום וגישה לרשימות של משתמשים בדיוק כמו בdelicious.
6. יש אפשרות לשים ענן באתר, לחבר tagfoot לטוייטר או פרינדפיד, ולעשות מנוי לתגים מסויימים או למשתמשים מסויימים.

google bookmarks ו tagfoot הוא אתר dofollow, אז הוא קצת יותר אטרקטיבי לSEO מdelicious, אבל יש לtagfoot פוליסה נוקשה נגד ספאמרים. מצד שני, יש הרבה סימניות לא צנועות בtagfoot. חברים יכולים לבחור “להחביא את החרא” (מילים של האתר, לא שלי).

Diigo — דילישיוס על סטארוידים

אחרון אחרון חביב (לפחות עלי). התחלתי, כמו רבים, להשתמש בdiigo בעקבות השמועות על סגירת delicious ב2010, ומכיוון שלקח יממה שלמה ליבא את כל הסימניות שלי מdelicious ל diigo, אני  מוסיפה את הסימניות לשתי האתרים בו זמנית דרך ממשך diigo.
האתר מאד מודע למקומו כתחליף לdelicious.
1. נראה שיש לdiigo כסף — הם קנו פורל לפני זמן מה. אין להם חברה גדולה מאחוריהם, אבל כבר ראינו שחברה גדולה היא לא הבטחה לכלום. יש להם כלי שמאפשר שמירה אוטומטית גם לdiigo וגם לdelicious.
2.  יש לdiigo סרגל כלים , בוקמרקלט, וגם אפליקציה נהדרת לסמארטפונים. איחזור הלינקים מתבצעת כמו בdelicious, רק אין אפשרות לראות כמה עוד אנשים שמרו ותייגו את הלינק.
3. יש יותר אפשריות של עיבוד תגיות בdiigo, ואפשרות לחבר לקהילה דרך התגיות.  גם פה אין אפשרות לעבוד בbatch.
4. לאתר פלאג-אינס לדפדפנים, תוספת לקרום, ואפליקציות לאי-פון ואנדרויד.
5. אין לdiigo דף הבית כמו delicious המאפשר לראות סימניות האחרונות שנשמרו ע”י אחרים. החיפוש בסימניות של אחרים הוא כמו בdelicious, ויש אפשרות לשמור סימניה ישר לרשימה שלך.
6. יש אפשרות לייצא תגיות לבלוג וגם להעלות אוטומטית את הסימניה והתיאור שכתבת עליו לבלוג שלך. לכל תג ורשימה יש אפשרות לעשות מנוי בRSS.

יש לdelicious יתרון על כל אתר סימניות חברתיות אחר כי הוא ותיק וידוע. אבל diigo עושה עבודה כבירה לסגור פערים, ויש שרותים שאין בdelicious כמו אשפרות למרקר דפים ולשים פוסט-איט על הדף (בפעם הבא שתחזירי, הפתק יופיע שוב על הדף, וזה תמיד ישמר גם ברשימה בdiigo) ומי שמוכן לשלם קצת (כ-$20 לשנה) יכול לקבל הרבה יותר ממה שמציע delicious כולל שימור עותקים של דפי אינטרנט, אפשרות ללכוד חלקים של דפים ולקשקש עליהם (עיגולים, ריבועים, חיצים, טקסט) וחיפוש בפול-טקסט של דפים שמורים.

לסיכום: לdelicious יש כל התכונות הדרושות לאתר סימניות חברתית, כי רוב הדרישות וציפיות נכתבו על סמך שימוש באתר. אבל רואים שבעליו לא כ”כ מעוניינים לתחזק אותו ולטפח אותו — יאהו כבר הודיעו שהם לא רואים מקום לאתר בין נכסיו ושהם רוצים למכור את delicious. אתרים אחרים כמו diigo תופסים תאוצה, והרבה על גב השאננות של delicious. (למשל, אין לdelicious אפליקציות מתוצרת הבית, רק דברים בלתי-רשמיים שעשו אחרים).

אני לא מוכנה לוותר, בשלב זה, על הdelicious שלי. אבל היום מתקרב, ובצעדים לא קטנים. כמו כל גולש אחר, ככל שנותנים לי יותר, אני מצפה לעוד יותר, וdelicious  כבר לא מספיקים את הסחורה והחדשנות.

ETA: יתכן שגוגל כן היה סוגר יישום ולא יתן דרך קלה לעבור ליישום חילופי. הם קנו יו טויב והפכו את גוגל ווידיאוס למנוע חיפוש, אבל אף פעם לא היה אפשרות קלה ונוח להעביר וידיאוים מגוגל ליו טויב. עכשיו יש, לזמן קצר, אפשרות להוריד וידיאוים (מה שתמיד היה אפשר עם תוספות לדפדפן), אבל אין אפשרות להעביר את התוכן ישר מגוגל ליו טיוב. אם גוגלץ. נגיד, תקנה את delicious מיאהו, סביר להניח שיסגור גוגל בוקמרקס ולא יעשו משהו קל להעביר הסימניות הקיימים ישר כbatch לdelicious.

תרגיל מס’ 3 שאלה 7 — שימוש בdelicious

לא פתחתי חשבון בdelicious כי כבר היתה לי אחד בערך מאז יציאת מצרים (הלינק הראשון ברשימה שלי ששרדה עד היום הוא מקיץ 2006). אז היית לאתר שם מסובך ומגונח (de.licio.us? del.icio.us? del.ici.ous? de.licio.us.com?). אף אחד לא זכר איפה שמים את הנקודות המטופשות, אז נוצר מצב אבסורדי שהיינו צריכים לשים קישור שסרגל הלינקים כדי שנוכל להגיע לאתר שאירח את כל שאר הלינקים שלנו מרחוק.

והשמחה הייתה גדולה כשקנו את הדומיין delicious.com ב2008.

נכון להיום, בשעה זו, יש לי 1199 לינקים ב236 תגים ו2 באנדלס. אני כמעט ולא מסירה לינקים כי

1. זו לא במחשב שלי. אין בעיה של מקום או אירגון. (אני עוד זוכרת את הימים שהיו לי 10 דפי HTML עם כל הלינקים שלי, ועם קישורים מדף אחד לשני. לעדכן משהו היה סיוט.)
2. זה כמו אלבום תמונות: אני יכולה לראות מי הייתי ומה עניין אתו בכל נקודת זמן. הלינקים הראשונים היו בנושא אריגה, עבודה עם חרוזים, האקים למחשב (WGA הזכור לא לטוב) ואומנות בנוי יורק. אחרי שנה הלינקים היו בקשר לטוילים בארץ, אוכל, ומדע בידיוני. אחרי עוד שנה התחלתי להפגין התעניינות לגבי ספרנות, ובשנה אחר כך, שהבן שלי יצא עם הבחורה שאיתה אח”כ התחתן, יש הרבה לינקים בנושאי חתונה. בקיץ שעבר הנושא הוא שוב אוכל וגם מגמה ירוקה.

מכיוון שאני זוכרת את המהומה בחורף שעבר, השמועות שיאהו יסגור את delicious,בdiigo אם אותם התגים, לשם גיבוי. אחת לחודש אני גם מורידה את כל הרשימה שלי למחשב. אני גם מתייגת כל אתר

אני מתייגת לניווט (ראה הפוסט שלי על פולקסונומיה). אני יכולה למצוא די בקלות מה שאני רוצה, בתנאי שאני זוכרת שהוא בכלל קיים ברשימה שלי.  יש לי כל ה בוקמרקלטס ותפריטי קונקטס שהוציאו, והאפפ על הסמארטפון.

והאמת? לפעמים אני עוד שומרת אתרים בתפריט הקישוריות של הדפדפן.

ETA: בזמן שכתבתי את הפוסט הזה הוספתי עוד 4 לינקים לdelicious. עברתי את מחסום ה1200.

תרגיל מס’ 3 שאלה 6 — ספריות בdelicious

הספרייה שהוספתי היא הספרייה למדעי הברעאות באונב’ נואט’ דקוטה

UND SE Clinical Campus Librarian’s Bookmarks

יש הרבה לינקים בנושא בריאות, כפי שהיה אפשר לצפות, אבל גם יש כל הלינקים הצפויים מספרייה אקדמי — איך לערוך מחקר, כתבי עת, זכויות יוצרים. גם יש לינקים שישרתו את הסגל האקמי בנושא נסיעות, זיופים במערכת כתבי עת, וכד’.  הארגון של הבאנדלס הגוני וקל לננוט. הרשימה די עדכני (הלינק האחרון הוסף ב ינואר 2011), אבל לא מציפים את המשתמש במידע — מוסיפים מספר מצומצם של לינקים כל כמה חודשים.

לא ברור, אבל, למי מיועד הרשימה. המשתמש הקצה לא בולט כמו, נגיד ברשימת delicious של ספריית סן מטאיו, איפה שהבאנדלס הם לפי מספרי דואיי — כך שאפשר לנחש שהיעוד הוא ספרנים. פה, התגים נראים ידידותיים לסטודנטים ולסגל האקדמי, אבל אין שום קישור לרשימה מאתר הספרייה. (למרות זאת, האתר של הספרייה יפה מאד, נקי מאד, ומלא מלא בתוכן. אתר זה נכנס לי לרשימה בdelicious).

תרגיל מס’ 3 שאלה 2 — אתר מתויג אודות פולקסנומיה

חפשתי  ב

http://www.delicious.com/tag/folksonomy

האמת, אני מוצאת חיפושים בdelicious לפי “תיוג אחרון” די מתסכלים — לפני שבוע כשעשיתי את החיפוש לא מצאתי הרבה מעניין תוך 10 דפים הראשונים: כל הלינקים היו ב שפות זרות לי (לרוב אסיאטיות) או שהיו נורא ישנים (מלפני 2008).

השבוע המתזל מזלי ובדף הראשון היה לינק למאמר על המוטיבציה מאחורי תיוג והיעילות של תיוג ע”י אנשים מן השורה.

Understanding the Motivation Behind Tagging

המאמר הזה מציג גם את הצד היפה בפולסנומיה. המחבר טוען שיש 2 סוגי אנשים שמתייגים: אלא שמנסים למיין ואלא שמתארים. אלא שמנסים למיין (ואני מודה באשמת, אני אחת מהם) משתמשים בפרסונומיה — תיוגים אישים שלא מדברים לאף אחד אחר — . למשל, בזמן האחרון התגים הכי נפוצים אצלי הם “אהרוני.” “נבנצל,” “זבולון” ו”דותן,” כי הם דברים חולפים שאני חייבת לקורסים שלי.  יש לי גם המון אתרים מתויגים עם השמות של הילדים שלי, ואני עד היום מתייגת דברים שבעלי ז”ל היה רוצה לקרוא עם השם שלו. התגים האלה הם טובים, לדעת מחבר המאמר, לניווט, כי הם תואמים הארכיטקטורה המוחי של המשתמש.

לעומת זאת, המתארים הם הספרנים של הפולקסנומיה. הם מנסים לתאר את תוכן הלינק כדי שיהיה אחר כך לייצג שוב את המידע.

נראה לי שחשוב להבין את עולם התוכן של המתייג, אם אפשר, או לפחות הם הוא ממין או מתאר. מי שלומדת איתי (וכך, יש לנו עולם תוכן משוטף) אולי יניב פירות מהdelicious שלי, אבל אני לא בטוחה עם משהו אחר יעשה כן. מצד שני, אם מישהיא רוצה לדעת איזה חומר  אספתי לרפארט, אולי דווקא הפרסונומיה שלי יעזוריותר מהתיאורים של תוכן.

לסיכום

יתרונות הפולקנומיה:

1. בעידן של יותר מדי מידע ופחות מדי ספרנים לקטלג אותה, קיטלוג וולונטרי מועיל, אפילו אם זה לא המצב הכי רצוי, זה טוב יותר מכלום.

2. התגים הם פתוחים לכל ומשמשים מאין מאגר מידע. ממחקרים שנעשו על crowd wisdom אומרים שככל שיותר אנשים מתייגים לינק מסויים, התגים יתקרבו לתיאור אמיתי של הפריט.

חסרונות הפולקנומיה:

1. זה תהליך לא במבוקר. כמו שקראתי במאמר לעיל, טיב התיוג מושפע ממוטיבציה של המתייג. התגים הם סובייקטיבים, ולא תמיד קך לתרגם תגיות של משתמש אחד לשני.

2. עוד תוצאה של חוסר הבקרה זה שאי אפשר לסמוך על התיוג להשלים עבודת קטלוג ומיון האינטרנט. החיפוש ברירת מחדל בdelicious מוביל אנשים לאתר שכבר קבלו תגים (פופולארי, נתייגו לאחרונה) ולא לאתרים שכוחים שאף אחד עוד לא תייג.

יש פתרונות לכל דבר. אפשר להציע לאנשים תגים מרשימה מבוקרת. (delicious מציע תגים, אבל לא ברור מאיפה הם במקור). אפשר לעשות crowdsourcing במכוון — לעשות רשימה של אתרים שלא תוייגו ולבקש שאנשים יתייגו (אפשר אפילו לעשות את זה בתור משקח, או בשביל ה geek points, כמו שעשו ב פרוייקט SETI) שתי הדברים האלה אולי יעשו את הפולקסנומיה קצת יותר יעילה אבל בסוף זה יאבד את היופי והחוכמה בפולקסנומיה.,