#cpd23 Thing 19: Cut but not bleeding

One last Thing and I’m temporarily caught up. How far behind can I get when there are only three Things to go? Yeah, right, I shouldn’t ask the question if I don’t want to know the answer.

So, what have I learned from the past 18 (chai, life: it’s a good number) Things? Confidence and Community.

I always thought, as the go-to person at work for anything computer/internet related, that I had to know everything and know it well. Have a question about Microsoft Office? I can answer it. Want to know how to use LinkedIn? I’m your woman. Need a presentation built? I can do your infographics. Need a new business card and don’t have the budget to pay an artist? Send your ideas to me.

But in CPD23 the new tools came so fast and furious that I only had time to try them, evaluate their usefulness to me, bookmark them, make a few notes, and move on. Some I adopted, like screencasting. Some I rejected, like Pushnote. Some I had already used, but started to use more, like Google Calendar. Some I had already used but started to use less, like Google Docs. But most are now a set of bullet points and a link on Diigo, waiting for the day I might need them. I know my way around them but am not expert — and that will have to be enough for now.

The biggest thing that held me up when it came to staying on track with the Things was the week we did Mendeley. I had my issues with them, but I’m not one who likes to make waves, so I held off and held off until I realized that if I put off writing until the situation was resolved through private channels, I’d never finish the CPD23 program. So I posted. And because it was part of the CPD23 program, instead of me running after them to get answers, Mendeley came to me. The situation had not been resolved in over a month, but 24 after posting my Thing all was settled. That’s the power of community.

To get from the community you have to give. While I’m not yet at the stage where I’ll be presenting at conferences, I am trying now to give back, which is why I livetweeted today’s IFISH meeting for those who could not join us.

So:

• Stop being such a perfectionist
• give to others
• let others give to me

Not back takeaways, are they?

שאלה מסכמת בנושא ספריית ווב 2.0 חלק א’: מבוא וווב 2.0 למטרות עבודה בצוות

1. קראו את המצגת הרלוונטית, ועל סמך  המצגת  ובעיקר ההתנסות שלכם עם היישומים השונים כתבו אלו  יישומים הייתם בוחרים לספרייה שלכם (מציאותית או דמיונית)  ומדוע. רצוי לצרף סקירת ספרות  קצרה  מאמר אחד לפחות  או מספר מאמרים שמתייחסים לנושא ומבססים את הדברים שלכם.

אני לא חושבת שאפשר לענות איזה יישומים הייתי משתמשת בהם בלי להגדיר, קודם, איזה תועלת אני רוצה להפיק. האמת, בעולם של משאבים בלתי נגמרים הייתי משתמשת בכולם!

בקורס למדנו על בלוגים (כולל RSS וקוראי RSS), אתרי סימניות חברתיות, פודקאסטים, פייסבוק, טוויטר. יש עוד הרבה שלא הספקנו ללמוד, כמו ויקיים, פורסקוור, יאמר, קוורא, גוגל דוקס, וכד’.

 הבסיס האידיולוגי לווב 2.0 היא שיתופיות. אני רואה 3 מטרות עיקריות בשיתופיות בספרייה:

• עבודה בצוות (חלק א’)
• שיווק (חלק ב’)
• “השתלמות” בלתי-פורמלי (חלק ג’)

עבודה בצוות

לפי Preece  הIAB (אירגון יח”צ באינטרנט באנגליה), הכריזה על 2011 כשנת הרשתות חברתיות (SNS) כפלטפורמה לשיתוף אירגוני. המודעות לשימוש בבלוגים, צ’טים, ורשתות אחרות גוברת. אפילו בעבודה שלי, שלמרות שהיא סטרט-אפ טכנולוגי לא התברכה במוחות אינטרנטיות, אנחנו משתמשים בבלוג, גוגל דוקס, לינקד-אין ופודקאסטים.

אם היינו פותחים את המאגרים שלנו לציבור הרחב, הייתי מוסיפה גם אתר סימניות, כדי שכל אחד באירגון היה יכול להוסיף למידע הזמין. אבל כרגע אין המאגרים פתוחים לקהל הרחב, ובקושי למטרות פנים אירגוניים — אנחנו לרוב עדיין בעידן של “אם אתה צריך מידע, שאל את המידענית” כך שכל המידע שמור רק אצלי.

בספרייה הייתי משתמשת, למטרות עבודה שיתופית, בכל הכלים שאנחנו משתמשים בהם בעבודה שלי, פלוס חבילת RSS לבלוגים ואתרים חיוניים, טוויטר לעדכונים בזמן אמת, וויקי בצמוד לגוגל דוקס לבניית חומרים, מסמכים, וטפסים.

---

References

Preece, S. (2011, February 24). Iab blog: using social media for internal collaboration [Web log message]. Retrieved from http://www.rmmlondon.com/blog/iab-blog-using-social-media-for-internal-collaboration/

שאלה מסכמת בנושא ספריית ווב 2.0 חלק ב’: ווב 2.0 למטרות שיווק הספרייה

photo by Ozyman, Creative Commons license

שיווק הספרייה

איפה שהרשתות החברתיות באמת מביאות תועלת וROI היא בשיווק הספרייה. יש שנוטים לחשוב שהרשתות רק יעזרו להסיב תשומת לב הצעירים, אבל מחקר חדש של פיו מראה שהאוכלוסיה שמשתמשת בSNS מתבגר.  נכון שמדובר בארה”ב ובישראל הכל באיחור מה, אבל בארץ אנחנו בדרך לסגור פערים.

הצעד הראשון בשיווק ספריות בSNS היא לחשוב על מה רוצים לשווק. פעילויות ספסיציים? בארץ, פייסבוק הוא עדיין המלך. למרות שזה מיועד לספריות אקאדמיות, המסמך של קלסי גאגליארדי לשימוש בפייסבוק להתחבר לקהל הנוער מאלף. (HT לבריין מאטיוז)

יש שאומרים שווב 2.0 זה רגע חולף, ודי ברור ש”הם” צודקים, שאתרי ווב 2.0, פופולריים שכל שיהיו, ילכו ומשהו אחר יתפוס מקומם. באינטרנט, כל אתר חולף, לא חשוב כמה הוא גדול. (מישהו זוכר גיוסיטיס? שהאחרון בMySpace יכבה את האורות.) אבל גם ברור, כמו שכתבו CILIP, שהאימפקט של ווב 2.0 לא יעלם. הזמן ומשאבים שמשקיעים בלחבר לקהל דרך ווב 2.0 לא ירד לטמיון: הדור הבא יהיה בנוי על הבסיס של ווב 2.0 ומי ששלט ביישומים אלו יזנק מהר לכל מה שבא אחריו.

דרוש זמן ומיומנות להשתמש ביעילות בישומיי ווב 2.0. לא לכל ספרייה (במיוחד בארץ) יש ספרן שיכול להרים פרוייקט של ספרייה 2.0, ולא לכל ספרייה יש מתנדב שיכול או צוות שמוכן לאפשר למתנדב לעשות מיתוג של הספרייה. כאן יש מקם ללמד לספרניות כל מיני כלי עזר כמו tweetfeed וifttt שיאפשרו לצוות לעשות דבר אחד ולהפעיל אותו אותו הפעולה אוטומטית בכמה וכמה פלטפורמות.

חשוב מאד לשלב כלים. לפי דמפסי (2009) אסור להסתמך על יישום אחד בלבד לדבר עם כל הקהל הקוראים. המגוון — גם של קוראים וגם של יישומים — כל כך רחב ששיטת השיווק חייבת להיות משולבת. הכי חשוב זה להיות באור הזרקורים — אם אף אחד לא רואה את הפרסום שלך, מה איכפת שהשתמשת בכלי הכי עדכני או בכלי הכי זול?

כל יום יישומי ווב 2.0 מתחלפים. היום נוסף Google +, מחר יעלם Picasa. וזה לא אמור לשנות הרבה בגישה של הספרייה ליישומי ווב 2.0. כדאי לספריות לעשות כפי שממליץ סקאלזי (2011) ולקנות דומיין כדי להכין בסיס קבוע, יתד לכל המבנה של ישומי ווב 2.0. עם האתר בשליטה המלאה של הספרייה, הרבה פחות חשוב האמצעים הספציפיים האחרים. אם יעלם ישום כזה או אחר, אפשר להחליף אותו בלי שהקורא הממוצע ירגיש בהבדל של ממש. הערך המוסף שספריות יכולות להביא לקהל שלהם בעידן של גוגליזציה הוא יציבות (ז’ואל, 2011), ואתר הספרייה חייבת להיות היסוד ליציבות זו.

באתר הזה יהיה לפחות:

• בלוג עם כתבות יותר ארוכות.

• קישור לדף שבו אפשר לנהל שיחות עם הקהל (נכון להיום זאת אומרת פייסבוק) וארכיון מדיונים מהדף.

• FAQ שננפק משאלות יעץ שהתקבלו ברשתות היברתיות.

• פייד ממיקרובלוג (כעת, טוייטר).

• גישה מקוונת לקטלוג הספרייה.

• רשימת קישורים (דילישיוס, דייגו, וכד’) לנושאים המעסיקים את קהל הקוראים, למועדים, ולתערוכות הספרייה.

• כמה אפשרויות לRSS, הן מהבלוג והן מהקטלוג.
• פודקאסטים של המתרחש בספרייה אחרי שהספרייה השיגה רשות מבעלי הזכויות.

האתר יהיה הנקודה המרכזית של הספרייה, התחנה הראשונה.

ליותר מידע על אתרים מוצלחים של ספריות כדי לעיין במצגת “7 הרגלים ל אתרי ספריות יעילים במוחד“. יש הרחבה על המצגת בבלוג של פנליבוס.

חשוב מאד להתעדכן בישומי ווב 2.0 ולהיות מוכנים לעבור מישום לישום בעקבות האפשריות שמציעים האתרים וגם בעקבות הקהל. כדאי לנסות להוביל את קהל הקוראים ולא רק להיסחף אחריהם לישומים. אחד מהתוצאות העיקריות שיקבל הספריה משימוש בישומי ווב 2.0 יהיה מונטין, המטבע הכי חשובה בעולם 2.0. ספרייה שלא נמצאת ברשתות החברתיות יתפס כמאובן, והלקוחות יחששו שהספרייה לא יכולה לענות לצרכים שלהם (רוגרס, 2011). דמפסי מצטט את קונווי ורדפורד, הטוענים שקוראים צעירים לא מוכנים לקבל שירותי יעץ אנונימיים. נוכחות ברשתות החברתיות יתן לשירותי היעץ פנים מוכרות ואמינות, דמות וקול שהקוראים מנסיון ילמדו להעריך.

---

References

CILIPS. (2011). A guide to using web 2.0 in libraries. Retrieved from http://www.slainte.org.uk/files/pdf/web2/Web2GuidelinesFinal.pdf

Dempsey, L. (2009). Always on: libraries in a world of permanent connectivity. First Monday, 14(1), Retrieved from http://firstmonday.org/htbin/cgiwrap/bin/ojs/index.php/fm/article/viewArticle/2291/2070.

Gagliardi, K. (2011, May 08). How to use social media to engage students. Retrieved from https://docs.google.com/document/d/1dvxlOmQUm9j20r8tuf1oRMlfq-1P5-DszvJC0u9Agug/edit?hl=en&pli=1#

Jewell, E. (2011, June 25). How social media impacts library services [Web log message]. Retrieved from http://eejewell.blogspot.com/2011/06/how-does-social-media-impact-on.html

Rainie, L, Purcell, K, Goulet, L.S., & Hampton, K.N. (2011, June 16). Pew Internet & American Life Project:  Social networking sites and our lives. Retrieved from http://pewresearch.org/pubs/2025/social-impact-social-networking-sites-technology-facebook-twitter-linkedin-myspace

Rogers, C.R. South Carolina State Library, Library. (2011). Social media, libraries, and web 2.0: how American libraries are using new tools for public relations and to attract new users – third survey November 2010. Retrieved from http://www.slideshare.net/crr29061/social-media-libraries-and-web-20-how-american-libraries-are-using-new-tools-for-public-relations-and-to-attract-new-users-third-survey-november-2010

Scalzi, J. (2011, June 29). Mastering one’s own domain, and no, this is not a Seinfeld reference [Web log message]. Retrieved from http://whatever.scalzi.com/2011/06/29/mastering-ones-own-domain-an-no-this-is-not-a-seinfeld-reference/

Thomson, L. (2011, June 7). Seven habits of highly effective library websites [Web log message]. Retrieved from http://www.slideshare.net/lelil/seven-habits-of-highly-effective-library-website-cilips-conference-7-june-2011

Travis, M. (2011, June 30). Seven habits of highly effective library websites [Web log message]. Retrieved from http://blogs.talis.com/panlibus/archives/2011/06/seven-habits-of-highly-effective-library-websites.php

השפעת רשתות חברתיות על הרעיון של “פרטיות” בספריות

http://blogs.law.harvard.edu/hyperpublic/2011/05/18/rebooting-library-privacy-in-the-age-of-the-network/

המחבר טוען שהגיע הזמן לעבור בספריות מקריאה בפעילות של היחיד לקריאה של פעילות ציבורית, בעקבות השינויים בהגדרה של פרטיות בעדן רשתות חברתיות.

Individual library behaviors will continue to be strictly off-limits to governments, and to any other organization that the user has not explicitly authorized.

Individuals will have access to information about their own library behaviors, and libraries will preserve this information by default, unless the individual requests that it not be saved.

The library will permit a user’s social network to access that user’s information to the extent to which the individual authorizes it, while informing the user of the risks.

תרגיל מס’ 3 שאלה 4 — תרומתם של אתרי סימניות חברתיות באינטרנט לארגון וניהול המידע

• אתרי סימניות חברתיות באינטרנט מאפשרות דמוקריציה של אירגון מידע. כל אחד הופך להיות מקטלג בעל סמכות.
• אתרי סימניות חברתיות באינטרנט מאפשרות איחזור מידע מעובד ע”י אחרים.
• אתרי סימניות חברתיות באינטרנט מאפשרות נגישות למקורות מידע. המשתמש אינו מוגבל עוד לדפדן אחד, מחשב אחד, או בסיס ידע אחד.
• תיוג נותן למתייג ולמחפש מבוא למטהדטה, כך שבעתיד הוא יהיה יותר מוכן לקבל את הרעיון בהיבטים הפורמליים שלו (כמו בקיטלוג וייצוג מידע).
• אירגון מידע והערכה לבעלי ידע מתפשט בצורה לא היארארכית — אין יתרון בילט-אין לבעל בעסק או לממונה מעל לעובד בעל ידע.
• אתרים כמו delicious ,נותנים מימד של קוליות לידע. מי שיש לו הלינקים הכי טובים הוא הבן-אדם המקובל בחברה. ידע זה כח. (גן עדן לגייקים).
• הפתיחות בתיוג מאפשר ריפרוף, כי יש קשת רחבה של לינקים באותו תגית — המילים זהים, אבל המשמעות שונה מאדם לאדם. ככה אפשר למצוא דברים מחוץ למסגרת, להמציא הקשרים ולחדש.
• התרומה הכי חשובה בעיני הולכת מעבר לידע הספציפי וחודר לתודעה — האתרים העלו מעודדים ומבוססים על בניית קהילות על בסיס מידע וידע ללא הבדלי מין, דת, לאום, גזע. אנשים משתמשים בשמות שלאו דווקא משקיפות הגוף הפיזי שלהם, ונשפטים רק על בסיס רוחב ועומק המידע שהם יכולים לאתר ולשתף.

תרגיל מס’ 3 שאלה 5 — בחירת אתר סימניות

הנקודות החשובות לי באתר סימניות חברתית הם:
1. לדעת שהמידע עוד יהיה זמין בענן מחר
2. שיהיה קל להזין קישוריות למערכת ולאחזר אותם
3. שיהיה קל לעבד, לתקן, ולשנות התגיות שלי
4. שיהיה גישה מכל המיחשוב שלי (סוגים שונים של חשבים, מערכות הפעלה, וגדג’טים מחוברים)
5. שיהיה מידע רליבנטי משתשתמשים אחרים (כמות המשתמשים — עם יש באתר סימניות חברתית כללית 100 משתמשים, מה הוא שווה? עם זה אתר בתחום מאד ספיציפי, יכול להיות ש100 הוא עולם שלם)
6. שיהיה קל לעשות שימוש ברשימה כרשימה — לייצא את הקישוריות לאתר/בלוג, RSS

האם delicious עונה על כל הקריטריונים ובצורה היעילה ביותר?

אני לא אכתוב פה על אתרי סימניות חברתיות האקדמיים, שכבודם  במקום מונח. היחידה שלנו עוסקת בעיקר בdelicious שהוא אתר לכלל הציבור, אז אשווה אותו לאתרים דומים, הפונים לציבור הרחב, שבדקתי לפני 4 חודשים כתחליפים לdelicious
google bookmarks, tagfoot, ו Diigo.
לא אכתוב על אתרים שהמטרה שלהם לחשוף אתרים ומאמרים לציבור ולא לשמירת סימנית (כמו Digg, Stumble Upon ו Slashdot) אפילו שלחלק יש אפשרות לשמור סימניות. כ”כ, לא אכתוב על אתרי סימניות חברתיות לפלחי שוק מאד ספציפיים כמו Tipd, Travel Voter, או Bookmarks and Votes

Google Bookmarks: חלק הגוגל שלא מקבל הרבה תשומת לב, ובצדק, כי לעומת מוצרים אחרים של גוגל, הוא לא מפותח.
1. אין לגוגל הרבה היסטוריה של סגירת ישומים, אז די בטוח שמה בענן, אבל כן היו לגוגל בעיות, בעבר הבכלל לא רחוק, כל התגלגלות לאחור של חשבונות ואבידת מתונים.
2. יש בוקמרקלט, אז קל להזין ליישום סימניות. השימוש בבוקמרקלט הוא די דומה לבוקמרקלט שלבעיה אחת גדולה היא אפשרות לדעת לאן את הולכת שכשאת מקליקה על קישורית: במקום הURL האמיתי,  http://www.visual-literacy.org/periodic_table/periodic_table.html גוגל יהמר הלינק למשהו פנימי,  http://www.google.com/url?q=http%3A%2F%2Fwww.visual-literacy.org%2Fperiodic_table%2Fperiodic_table.html&sa=D&usg=AFQjCNFxKS5ex7amCTQZwNrCvuVSfQnQfg
3. קל לעבוד עם התגיות (יש לינק בדף) אבל אחד אחד. אין אפשרות ל batch.
4. היישום הוא חלק החבשון הגוגל, אז הוא נגיש מכל מחשב. בכל זאת, אין אפליקציה מיוחדת לאנדרויד כמו שיש להרבה ישומים אחרים של גוגל.
5. אפשר להסתכל על רשימות פומביות או לחפש לפי תגים, אבל אין קישוריות לבעלי התגיות האלו. אם בחיפוש את רואה שיש משתמש שיש לו כמה לינקים מעניינים, אין דרך קלה לגשת לרשימה השלמה של אותו המשתמש.
6. אין דרך קלה ליצא את הסימניות לRSS, לאתר או בלוג. אפילו לעקוב אחרי הרשימה של משהו לא אפשר בRSS, רק בעדכונים למייל.

Tagfoot אתר עשירה ומווגנת, אבל בתשלום סמלי ($5 באופן חד-פעמי):

1.אין חברה גדולה שעומדת מאחרי האתר, אז אולי זה הימור קצת פחות בטוח מאתר שהוא חלק מקונצרן ענק. מצד שני, אתר כמו יאהו יכול לסגור חלקים לא רווחיים לטובת החברה. בן-אדם פרטי, שהאתר הוא כל-כולה של החברה שלו, מאד יפגע מסגירת האתר. גם יש אפשרות לחברים למסחר הרשימות שלהם דרך Adsense, כך שיש מדרבן לאנשים להשתמש באתר הרבה ולאורך זמן.
2. כמו כל אתר סימניות, יש בוקמרקלט שעושה את העבודה השחורה. מאד קל לסנן סימניות באתר לפי תגיות או מתייג ודבר מאד שימושי זה שרשום מתי הסימניה הועלתה לראשונה ולאחרונה.
3. אין לי חשבון באתר, אז את זה לא בדקתי.
4. האתר נגיש באינטרנט. יש פלאג-אינס להרבה דפדפנים, אבל אין אפליקציות לסמארטפונים.
5. יש הרבה, הרבה מידע באתר, כי אפשר לסמן גם אתרים, לשמור תמונות (שיופעו באתר כתמונות מזעירות, לא רק כלינקים), ווידיאוים כחלק נפרד, פורומים, קישורים ישירות לתגים הכי נפוצים, רשימות של מתנות שאנשים היו רוצים לקבל,  אפשרות כמו בגוגל ל”יותר מזל משכל”. יש נגישות לרשימת כל הסימניות לתג מסיום וגישה לרשימות של משתמשים בדיוק כמו בdelicious.
6. יש אפשרות לשים ענן באתר, לחבר tagfoot לטוייטר או פרינדפיד, ולעשות מנוי לתגים מסויימים או למשתמשים מסויימים.

google bookmarks ו tagfoot הוא אתר dofollow, אז הוא קצת יותר אטרקטיבי לSEO מdelicious, אבל יש לtagfoot פוליסה נוקשה נגד ספאמרים. מצד שני, יש הרבה סימניות לא צנועות בtagfoot. חברים יכולים לבחור “להחביא את החרא” (מילים של האתר, לא שלי).

Diigo — דילישיוס על סטארוידים

אחרון אחרון חביב (לפחות עלי). התחלתי, כמו רבים, להשתמש בdiigo בעקבות השמועות על סגירת delicious ב2010, ומכיוון שלקח יממה שלמה ליבא את כל הסימניות שלי מdelicious ל diigo, אני  מוסיפה את הסימניות לשתי האתרים בו זמנית דרך ממשך diigo.
האתר מאד מודע למקומו כתחליף לdelicious.
1. נראה שיש לdiigo כסף — הם קנו פורל לפני זמן מה. אין להם חברה גדולה מאחוריהם, אבל כבר ראינו שחברה גדולה היא לא הבטחה לכלום. יש להם כלי שמאפשר שמירה אוטומטית גם לdiigo וגם לdelicious.
2.  יש לdiigo סרגל כלים , בוקמרקלט, וגם אפליקציה נהדרת לסמארטפונים. איחזור הלינקים מתבצעת כמו בdelicious, רק אין אפשרות לראות כמה עוד אנשים שמרו ותייגו את הלינק.
3. יש יותר אפשריות של עיבוד תגיות בdiigo, ואפשרות לחבר לקהילה דרך התגיות.  גם פה אין אפשרות לעבוד בbatch.
4. לאתר פלאג-אינס לדפדפנים, תוספת לקרום, ואפליקציות לאי-פון ואנדרויד.
5. אין לdiigo דף הבית כמו delicious המאפשר לראות סימניות האחרונות שנשמרו ע”י אחרים. החיפוש בסימניות של אחרים הוא כמו בdelicious, ויש אפשרות לשמור סימניה ישר לרשימה שלך.
6. יש אפשרות לייצא תגיות לבלוג וגם להעלות אוטומטית את הסימניה והתיאור שכתבת עליו לבלוג שלך. לכל תג ורשימה יש אפשרות לעשות מנוי בRSS.

יש לdelicious יתרון על כל אתר סימניות חברתיות אחר כי הוא ותיק וידוע. אבל diigo עושה עבודה כבירה לסגור פערים, ויש שרותים שאין בdelicious כמו אשפרות למרקר דפים ולשים פוסט-איט על הדף (בפעם הבא שתחזירי, הפתק יופיע שוב על הדף, וזה תמיד ישמר גם ברשימה בdiigo) ומי שמוכן לשלם קצת (כ-$20 לשנה) יכול לקבל הרבה יותר ממה שמציע delicious כולל שימור עותקים של דפי אינטרנט, אפשרות ללכוד חלקים של דפים ולקשקש עליהם (עיגולים, ריבועים, חיצים, טקסט) וחיפוש בפול-טקסט של דפים שמורים.

לסיכום: לdelicious יש כל התכונות הדרושות לאתר סימניות חברתית, כי רוב הדרישות וציפיות נכתבו על סמך שימוש באתר. אבל רואים שבעליו לא כ”כ מעוניינים לתחזק אותו ולטפח אותו — יאהו כבר הודיעו שהם לא רואים מקום לאתר בין נכסיו ושהם רוצים למכור את delicious. אתרים אחרים כמו diigo תופסים תאוצה, והרבה על גב השאננות של delicious. (למשל, אין לdelicious אפליקציות מתוצרת הבית, רק דברים בלתי-רשמיים שעשו אחרים).

אני לא מוכנה לוותר, בשלב זה, על הdelicious שלי. אבל היום מתקרב, ובצעדים לא קטנים. כמו כל גולש אחר, ככל שנותנים לי יותר, אני מצפה לעוד יותר, וdelicious  כבר לא מספיקים את הסחורה והחדשנות.

ETA: יתכן שגוגל כן היה סוגר יישום ולא יתן דרך קלה לעבור ליישום חילופי. הם קנו יו טויב והפכו את גוגל ווידיאוס למנוע חיפוש, אבל אף פעם לא היה אפשרות קלה ונוח להעביר וידיאוים מגוגל ליו טויב. עכשיו יש, לזמן קצר, אפשרות להוריד וידיאוים (מה שתמיד היה אפשר עם תוספות לדפדפן), אבל אין אפשרות להעביר את התוכן ישר מגוגל ליו טיוב. אם גוגלץ. נגיד, תקנה את delicious מיאהו, סביר להניח שיסגור גוגל בוקמרקס ולא יעשו משהו קל להעביר הסימניות הקיימים ישר כbatch לdelicious.