תרגיל מס’ 3 שאלה 4 — תרומתם של אתרי סימניות חברתיות באינטרנט לארגון וניהול המידע

• אתרי סימניות חברתיות באינטרנט מאפשרות דמוקריציה של אירגון מידע. כל אחד הופך להיות מקטלג בעל סמכות.
• אתרי סימניות חברתיות באינטרנט מאפשרות איחזור מידע מעובד ע”י אחרים.
• אתרי סימניות חברתיות באינטרנט מאפשרות נגישות למקורות מידע. המשתמש אינו מוגבל עוד לדפדן אחד, מחשב אחד, או בסיס ידע אחד.
• תיוג נותן למתייג ולמחפש מבוא למטהדטה, כך שבעתיד הוא יהיה יותר מוכן לקבל את הרעיון בהיבטים הפורמליים שלו (כמו בקיטלוג וייצוג מידע).
• אירגון מידע והערכה לבעלי ידע מתפשט בצורה לא היארארכית — אין יתרון בילט-אין לבעל בעסק או לממונה מעל לעובד בעל ידע.
• אתרים כמו delicious ,נותנים מימד של קוליות לידע. מי שיש לו הלינקים הכי טובים הוא הבן-אדם המקובל בחברה. ידע זה כח. (גן עדן לגייקים).
• הפתיחות בתיוג מאפשר ריפרוף, כי יש קשת רחבה של לינקים באותו תגית — המילים זהים, אבל המשמעות שונה מאדם לאדם. ככה אפשר למצוא דברים מחוץ למסגרת, להמציא הקשרים ולחדש.
• התרומה הכי חשובה בעיני הולכת מעבר לידע הספציפי וחודר לתודעה — האתרים העלו מעודדים ומבוססים על בניית קהילות על בסיס מידע וידע ללא הבדלי מין, דת, לאום, גזע. אנשים משתמשים בשמות שלאו דווקא משקיפות הגוף הפיזי שלהם, ונשפטים רק על בסיס רוחב ועומק המידע שהם יכולים לאתר ולשתף.

תרגיל מס’ 3 שאלה 2 — אתר מתויג אודות פולקסנומיה

חפשתי  ב

http://www.delicious.com/tag/folksonomy

האמת, אני מוצאת חיפושים בdelicious לפי “תיוג אחרון” די מתסכלים — לפני שבוע כשעשיתי את החיפוש לא מצאתי הרבה מעניין תוך 10 דפים הראשונים: כל הלינקים היו ב שפות זרות לי (לרוב אסיאטיות) או שהיו נורא ישנים (מלפני 2008).

השבוע המתזל מזלי ובדף הראשון היה לינק למאמר על המוטיבציה מאחורי תיוג והיעילות של תיוג ע”י אנשים מן השורה.

Understanding the Motivation Behind Tagging

המאמר הזה מציג גם את הצד היפה בפולסנומיה. המחבר טוען שיש 2 סוגי אנשים שמתייגים: אלא שמנסים למיין ואלא שמתארים. אלא שמנסים למיין (ואני מודה באשמת, אני אחת מהם) משתמשים בפרסונומיה — תיוגים אישים שלא מדברים לאף אחד אחר — . למשל, בזמן האחרון התגים הכי נפוצים אצלי הם “אהרוני.” “נבנצל,” “זבולון” ו”דותן,” כי הם דברים חולפים שאני חייבת לקורסים שלי.  יש לי גם המון אתרים מתויגים עם השמות של הילדים שלי, ואני עד היום מתייגת דברים שבעלי ז”ל היה רוצה לקרוא עם השם שלו. התגים האלה הם טובים, לדעת מחבר המאמר, לניווט, כי הם תואמים הארכיטקטורה המוחי של המשתמש.

לעומת זאת, המתארים הם הספרנים של הפולקסנומיה. הם מנסים לתאר את תוכן הלינק כדי שיהיה אחר כך לייצג שוב את המידע.

נראה לי שחשוב להבין את עולם התוכן של המתייג, אם אפשר, או לפחות הם הוא ממין או מתאר. מי שלומדת איתי (וכך, יש לנו עולם תוכן משוטף) אולי יניב פירות מהdelicious שלי, אבל אני לא בטוחה עם משהו אחר יעשה כן. מצד שני, אם מישהיא רוצה לדעת איזה חומר  אספתי לרפארט, אולי דווקא הפרסונומיה שלי יעזוריותר מהתיאורים של תוכן.

לסיכום

יתרונות הפולקנומיה:

1. בעידן של יותר מדי מידע ופחות מדי ספרנים לקטלג אותה, קיטלוג וולונטרי מועיל, אפילו אם זה לא המצב הכי רצוי, זה טוב יותר מכלום.

2. התגים הם פתוחים לכל ומשמשים מאין מאגר מידע. ממחקרים שנעשו על crowd wisdom אומרים שככל שיותר אנשים מתייגים לינק מסויים, התגים יתקרבו לתיאור אמיתי של הפריט.

חסרונות הפולקנומיה:

1. זה תהליך לא במבוקר. כמו שקראתי במאמר לעיל, טיב התיוג מושפע ממוטיבציה של המתייג. התגים הם סובייקטיבים, ולא תמיד קך לתרגם תגיות של משתמש אחד לשני.

2. עוד תוצאה של חוסר הבקרה זה שאי אפשר לסמוך על התיוג להשלים עבודת קטלוג ומיון האינטרנט. החיפוש ברירת מחדל בdelicious מוביל אנשים לאתר שכבר קבלו תגים (פופולארי, נתייגו לאחרונה) ולא לאתרים שכוחים שאף אחד עוד לא תייג.

יש פתרונות לכל דבר. אפשר להציע לאנשים תגים מרשימה מבוקרת. (delicious מציע תגים, אבל לא ברור מאיפה הם במקור). אפשר לעשות crowdsourcing במכוון — לעשות רשימה של אתרים שלא תוייגו ולבקש שאנשים יתייגו (אפשר אפילו לעשות את זה בתור משקח, או בשביל ה geek points, כמו שעשו ב פרוייקט SETI) שתי הדברים האלה אולי יעשו את הפולקסנומיה קצת יותר יעילה אבל בסוף זה יאבד את היופי והחוכמה בפולקסנומיה.,